החלטה בתיק בש"פ 7411/05

1.        הסניגור סבור, כי מרשו היה עצור שלא כדין מאז מחצית החדש הזה, שכן לדעתו נסתיימה תקופת המעצר עליה החליט בית משפט זה כבר ביום 13.7.05 והעובדה שהוא עצמו לא עמד על כך, ושהמדינה לא עמדה על כך בעוד מועד אין בה. כך הוא מציין - כדי להכשיר את המאסר. עובדה זו לבדה, כך הוא טוען די בה כדי להכריע את הכף לטובת שחרורו המיידי. לגוף הדברים הוא מוסיף, שמדובר בהארכה חמישית של המעצר, טרם נשמעו ראיות במשפט אף שכתב האישום הוגש לפני שנה ומחצה. השיהוי, כך הוא טוען, לא בא בעטיו של המשיב, כי אם בעיקר בשל הדחיות החוזרות ונשנות בהגשת חוות דעת הפסיכיאטרית בעניינו. כך היה קודם למתן ההחלטה הראשונה בעניין כשירותו לעמוד לדין, וכך גם היום. הוא מתרעם על-כך כי גם היום נתקיים הדיון באיחור של שעות משלא הביאו את המשיב לבית המשפט והוא מבקש לפסוק לזכותו הוצאות בשל המחדל הזה. המבקשת מסבירה, כי חלה תקלה בהבאת המשיב. בינתיים ניתנה הודעה כתובה מאת ר"כ אבי יערי ובה הסבר מספק לעניין סיבת התקלה.

2.        אשר לשאלה אם המשיב היה עצור כדין מאז 13.7.05, סבורה המבקשת כי המעצר עליו החליט בית המשפט הסתיים אתמול ואילו הדיון נקבע להיום על דעת הסניגור תוך הארכה מוסכמת של המעצר מאתמול להיום. את העובדה שבבקשה להארכת מעצר התבקש בית המשפט הזה להורות על הארכת מעצרו של המשיב ב- 90 ימים החל מיום 13.7.05 היא מסבירה בכך, כי "נוהג הוא בפרקליטות" למנות את תקופת המעצר עליה החליט בית המשפט מיום הגשת הבקשה ולא מיום החלטת בית המשפט. חרף זאת, היא מבקשת, בה בעת, להחליט שהמעצר הסתיים אתמול ולא ביום 13.7.05. נוהג זה לא נתחוור לי דיו.

           סעיף 61(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996(להלן: החוק), קובע כי :

(א) נאשם, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה.

           חרף הוראת ס' 61 רשאי שופט של בית המשפט העליון לדווח על הארכת המעצר או על מעצר מחדש, לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, ולחזור ולצוות כן מעת לעת (סעיף 62 לחוק). במלים אחרות: לא מועד הגשת הבקשות השונות הוא הקובע, המועדים הקובעים הם אלה הנקובים בסעיפים 61 ו-62 לחוק, לאמור: המועדים אותם יש למנות מתום 9 החדשים הראשונים למעצר ומיום מתן כל החלטה על הארכת המעצר. יש לבחון אם המועדים כולם עומדים בדרישות החוק.

3.        במקרה שבפנינו הוגש כתב האישום נגד המשיב ביום 3.3.2004. עם הגשת כתב האישום, ביקשה המבקשת את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי נעתר לכך עד ליום 6.5.2004. הערר שהוגש לבית המשפט העליון נדחה. בתאריכים 31.12.2004, 23.1.2005, 2.3.2005, 8.4.2005, 5.5.2005 (ובהחלטות ביניים) הוארך מעצרו של המשיב בבית משפט זה. הבקשה שבפנינו היום נוגעת להארכת מעצר שישית (ולא חמישית כסברת המדינה).

           המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשתי ההחלטות האחרונות שניתנו בבית משפט זה. בראשונה נקבעה, כי:

הדיון שנקבע בוטל כמבוקש, וייקבע ליום כ"ט ניסן תשס"ה (8.5.2005) בשעה 9:30. מעצר המשיב יוארך בהסכמה עד להחלטה נוספת.

           החלטה זו ניתנה ביום 8.4.2005. ביום 5.5.2005 ניתנה החלטה נוספת ובה נאמר:

הדיון ביום 8.5.2005 מבוטל כמבוקש. מעצר המשיב מוארך בהסכמה עד להחלטה נוספת, כאמור בהחלטתי מיום 8.4.2005.

           החלטות אלה ניתנו בעקבות שתי בקשות כתובות. האחת, הוגשה ביום 8.4.2005 והיא חתומה על-ידי נציג המדינה ובא-כוח המשיב. זוהי בקשה בהסכמה לביטול הדיון שנקבע ליום 11.4.2005 ובה נאמר, בין השאר:

בא-כוח המשיב מסכים להארכת המעצר עד למועד הדיון שייקבע, שכן לעת הזו נמצא המשיב בבית החולים אברבאנל לצורך אבחון.

           כאמור, בית המשפט נעתר לבקשה המשותפת וקבע את הדיון ליום 8.5.2005 והורה על הארכת מעצר המשיב. ביום 5.5.2005, הוגשה בקשה נוספת, הפעם מטעם בא-כוח המשיב, הנושאת את הכותרת "בקשה-הודעה בדבר הסכמת הסניגור לביטול מועד דיון והארכת מעצרו של המשיב". בהודעה התבקש בית המשפט להורות על ביטול הדיון שנקבע ליום 8.5.2005. בבקשה נאמר, כי מוסכם על דעת הסניגור כי יוארך מעצרו של המשיב:

"ב- 21 יום נוספים מתוך הנחה ותקווה כי עד מועד זה יסתיימו בבית החולים אברבאנל הליכי האבחון וההסתכלות של המשיב, המצוי שם לעת הזו לצורך זה ותימסר חוות דעת הפסיכיאטר המחוזי לפני הרכב המותב תלתא, אודות מצבו הבריאותי - נפשי של המשיב".

           ההודעה מסתיימת בבקשה זו:

"מחמת זאת ולפי ההסכמה הדיונית לארכה אד הוק, מחמת המוטעם לעיל נעשית הסכמה זו לביטול הדיון והארכת מעצרו של המשיב, בהסכמה עד 'להחלטה אחרת'"  

           בעקבות הבקשה הזו באה ההחלטה השנייה של בית משפט זה ובה נכתב, כי מעצר המשיב מוארך עד להחלטה נוספת. אלא שהחלטה נוספת זו צריך לה שתינתן בתוך מועד 90 הימים. מועד זה נסתיים אתמול. לבקשת הסניגור, נדחה הדיון להיום ועל דעתו הוארך המעצר עד למתן החלטה בתום הדיון היום. ממילא, ומשלא חלפו 90 ימים בין ההחלטה הראשונה לשנייה, ובין ההחלטה השנייה להחלטה דאתמול, אין מקום לומר כי מעצרו של המשיב לא היה כדין.

4.        בכך אין לייתר את הדיון בשאלה האם ראוי להעתר לבקשת המדינה ולהאריך את המעצר ב- 90 ימים נוספים שראשיתם מהיום. שמיעת הראיות במשפטו של המשיב טרם החלה אף שחלפו חודשים רבים מאז שהוגש כתב האישום נגדו. במהלך תקופה זו דן בית המשפט המחוזי בשאלה אם הוא כשיר לעמוד לדין. בית המשפט המחוזי הכריע בה בחיוב בחודש ינואר השנה. בעקבות החלטה זו, נקבעו מועדים לשמיעת הראיות, אלא שאז יזם המשיב דיון מחודש בשאלת כשירותו של המשיב לעמוד לדין. משעלתה השאלה מחדש, בוטלו כל המועדים שנקבעו לשמיעת הראיות ומאז ועד עתה נידונה השאלה מחדש על פי חוות דעת חדשות. גם הפסיכיאטר המחוזי נתחלף בינתיים והפסיכיאטרית החדשה נתבקשה לחוות דעתה. בימים אלה נסתיים הדיון בשאלה זו, הוגשו סיכומים בכתב מטעם המדינה והמשיב עומד להגיש סיכומים כתובים בתוך פחות משבוע ימים.

           נציגת המדינה הדגישה, כי לדעתה ראוי היה שבית המשפט המחוזי לא יבטל את הדיונים שכבר נקבעו וימשיך, או לפחות יתחיל, בשמיעת הראיות בד ובד עם בירור שאלת הכשירות, או לפחות מן העת שבה הוכרעה השאלה לראשונה בחודש ינואר השנה. הדבר לא נעשה והמשפט לא החל. נציגת המדינה צופה, כי ההכרעה המחודשת בשאלת הכשירות לעמוד לדין תינתן "בתוך שבועות". נראה, כי אין להורות בשלב זה על מעצרו של המשיב לתקופה המבוקשת עוד בטרם ניתנה הכרעת בית המשפט בשאלת עצם הכשירות לעמוד לדין. יחד עם זאת, מסוכנותו של המשיב לא הוסרה ולפי טענתו הוא בדבר מצבו הנפשי, יתכן ונוספה מסוכנות מסוג אחר הנעוצה במצבו הנפשי המדרדר ובאפשרות שהוא ישוחרר לביתו ללא פיקוח רפואי. כיום, מצוי המשיב בבית החולים אברבאנל; נציגת המדינה הודיעה כי היא סבורה כי הרופאים, מטעמים רפואיים, לא מתכוונים לשחררו. בא-כוח המשיב מציע, כי אם לא ישוחרר היום בערובה תישקל האפשרות לשחרור חלקי של המשיב בפיקוח רפואי, לאמור: היותו נתון "באשפוז יום" במהלך כל הימים, עם מתן רשות ללינת לילה בביתו, בפיקוח אשתו.